חוקי המשחק השתנו, אבל מהם החוקים החדשים...?


באחת הסדנאות, התרחשה סיטואציה יוצאת דופן כשמשתתפת העירה על החוק במהלך הסדנה, הערות חוזרות ונשנות כשבסופו של דבר היא קמה בהפגנתיות ויצאה מהאולם.

היא חזרה כמה פעמים ואמרה ש׳החוק פשוטו לא טוב ואי אפשר להיות יותר חברים בעבודה׳ היא אמרה ש׳ החוק הזה מסרס אנשים ושהוא פוגע בגברים אבל גם בנשים׳

מקרים כאלו של קושי בקבלת החוק עולים לרוב אצל גברים אבל אותה משתתפת אפשרה לעצמה להתנגד ׳עד הסוף׳. (אגב, זה חיובי מאוד בעינינו.)

החוק מפעיל וחושף אצל כולנו נקודות רגישות כיוון שהוא רלוונטי לכולם ונוגע לאינטראקציות אנושיות יומיומיות.

אז מה כל כך הרגיז אותה?

מה השינוי שהחוק למניעת הטרדה מינית הביא איתו שגרם לה לצאת מהאולם?


האם היו הטרדות מיניות לפני עשרים שנה בערך (הטקסט נכתב ב2019) לפני שנחקק החוק למניעת הטרדה מינית?

נשים ואנשים לא תמיד יכלו לעבוד בסביבה מכבדת שיוויונית ונטולת הטרדות מיניות לפני 1998 , זה היה ׳מס׳ שאם לך היה לך מזל  נאלצ\ת לשלם.

אבל זה בטח לא אומר שמהיום שהחוק נחקק הדברים השתנו. המגמות הולכות ומתהוות. זהו תהליך ארוך ומשמעותי.

כיוון שהטרדות מיניות עוסקות קודם כל בשליטה וניטור על אדם אחר זהו תהליך שרבים לא מוכנים לוותר על ׳הזכות׳ שלהם להטריד.


לפני עשר שנים השיח בארגונים שונים על החוק למניעת הטרדה מינית נסב על כך  שהוא עבור ארגונים פמיניסטים המדכאים יחסים ספונטניים בין גברים ונשים. השיח הזה מצליח להחטיא ולא באמת להבין את משמעות החוק. החוק מאפשר בדיוק את ההפך- יחסי עבודה מכבדים ושוויוניים. בסיס טוב לכל הדעות ליחסים מיטיבים וחבריים בסביבת העבודה. איך זה קורה? החוק מייצר מרחב שבו כולם יודעים מה מותר ומה אסור , מחמאות חיזורים אבל גם הזכות לשיוויון.

׳להגנתם׳ של המטרידים ניתן לומר שהם לא נחשפו לחוק ולכן יפה שעה אחת קודם.


ואם נחזור לאותה משתתפת שיצאה במבוכה וכעס מהסדנה אפשר רק לנסות להבין מה זעזע אותה:

לעיתים הגילוי שאנחנו עוברים משהו מורכב מהדהד כדלת הנטרקת ממשב רוח. לפעמים הגילוי שמישהו שאתה אוהב או מישהו ממשפחתך הטריד בעבר או מטריד בהווה הוא מחשבה שקשה לשאת אותה.

משם לרוב עולות התנגדויות. רק ממקום אישי.

ההתנגדות נובעת מההכרה שחוקי המשחק השתנו , שאין יותר אפשרות לא ׳לראות׳ אדם אחר בעבודה ולשים אותו למושא הטרדות מכל סיבה שהיא בעולם.

וגם אותם מטרידים כבר מודעים לשינוי אבל פעמים רבות מסרבים – מתוקף היאחזות או כוחנית ושליטה לקבל את השינוי .

אנחנו כחברה נדרשים להיות עיקביים ונחושים ולא לקבל הנחות ביניים או עצימת עיניים כלפי אותם אנשים הנאחזים בהטרדה כהרגל שלהם ליחסי אנוש ועמדות כוח.